סקירה נרחבת עיר דוד

עיר-דוד שוכנת מחוץ לחומות ירושלים, על גבעה צרה המשתפלת מדרום להר הבית. צורתה כעין משולש, שבסיסו בצפון למרגלות חומת הר הבית הדרומית, וקודקודו בבריכת השילוח בדרום. השלוחה הצרה עליה בנויה עיר דוד, תחומה על ידי ערוץ נחל קדרון במזרח, ועל ידי ערוץ הגיא המרכזי במערב. ערוץ זה הינו המשכו הדרומי של רחוב הגיא בתחומי העיר העתיקה.

העיר ירושלים, נזכרת לראשונה במקרא כעיר כנענית בשם 'שלם', עירו של מלכי-צדק.[1] גם בתקופת התנחלות שבטי ישראל בכנען, נזכרת ירושלים כעיר כנענית, שבראשה עומד 'אדני-צדק מלך ירושלם',[2] הנלחם ביהושע לצד מלכים כנעניים נוספים בקרב בעמק איילון. בתקופת השופטים, נזכרת ירושלם כעיר יבוסית נכרית, שטרם נכבשה על ידי בני ישראל.[3] סה"כ מופיעה ירושלים עוד למעלה מ- 700 פעמים בספרי המקרא,[4] וברבים מאזכורים אלה, מדובר באופן ישיר על עיר דוד עצמה. על חשיבותה ועוצמתה של ירושלים הקדומה, שטרם נכבשה על ידי דוד, מעידים גם מקורות חיצוניים, כ'כתבי המארות המצריים', ו'מכתבי אל עמארנה'.[5] על פי הסיפור המקראי, יצא דוד, שהומלך על ידי הנביא שמואל, מהעיר חברון וכבש את ירושלים מידי היבוסים שישבו בה. מיד עם כיבושה הפך אותה לבירתו[6]. מרבית החוקרים מניחים שהסיבה להחלטתו של דוד להתיישב בעיר נשענה בין היתר, על כך שהיה בעיר מקור מים איתן, הוא מעיין הגיחון וכן על מיקומה הנוח להגנה. העיר לא נכללה בשטחו של אף אחד מן השבטים, עובדה שהקלה על הפיכתה לעיר בירה.[7] למן מכיבושה ואילך, צמחה והפכה ירושלים למרכז שלטוני חשוב, שממנו שלטה שושלת בית דוד על ממלכת יהודה לאורך למעלה מ- 400 שנה, עד לחורבן ירושלים בידי הבבלים.[8]

מרבית סיפורי המקרא עוסקים בתקופת המלוכה ובימי הבית הראשון. ירושלים המקראית, השוכנת ברובה בתחומי אתר עיר דוד של ימינו, נזכרת כמקום התרחשותם של רבים מהאירועים המקראיים החשובים ביותר. למרחב הגיאוגרפי השוכן כיום בתחומי הגן הלאומי מיוחסת כתיבתם ועריכתם של רבים מספרי המקרא. ברחובותיה של עיר דוד פסעו מלכי יהודה ונביאי המקרא. חשיבותו של האתר כיום, נובעת לפיכך מחשיבותה של ירושלים בתקופת המקרא, ומן העובדה שהתנ"ך מהווה מוקד הזדהות בינלאומי למגוון רחב של אוכלוסיות מכל העולם.[9]  עושר הממצאים הארכיאולוגיים מכל התקופות המקראיות, שנחשפו באתר עיר דוד, לצד חשיבותם של ממצאים העולים בקנה אחד עם סיפורים מקראיים מוכרים, הופך אותו לאחד האתרים העשירים בממצא בישראל.

במשך תקופה ארוכה מאד, עד לאמצע המאה ה-19, היתה גבעת עיר דוד שוממה ממתיישבים, ונטולת מבקרים. התל הארכיאולוגי הקדום לא היה מוכר לתיירים ולמורי הדרך שסיירו בירושלים, ולפיכך מבקרים לא הגיעו לאזור זה כלל.[10]  החל מראשית החפירות הארכיאולוגיות בירושלים בשנת 1863, ובעיקר עם תחילת פעילותה של הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (P.E.F),[11] נתגלה התל הקדום של ירושלים המקראית, והחלה בו פעילות מחקרית ארכיאולוגית מסודרת.[12] מאז ועד היום, נחפרת גבעת עיר דוד ללא הפסקה, והחפירות נמשכות כל העת, מימי העות'מאניים, דרך תקופת המנדט הבריטי, השלטון הירדני, וכעת בחסות רשות העתיקות של מדינת ישראל. בשל העניין הבינלאומי הרב בירושלים, היקף המידע אודות החפירות כה מרשים, שירושלים ניצבת בהקשר זה רק לצידן של אתונה ורומא, בעוד כל הערים האחרות בעולם משתרכות מאחור.[13]

כיום פועל במקום אתר תיירות הומה אדם, המהווה חלק מגן לאומי סובב חומות ירושלים,[14] והוא מציע למבקרים בו חווית ביקור תיירותית מובנית ומסודרת, הנשענת על שפע של ממצאים ארכיאולוגיים מתקופת המקרא, לצד מיצגים, הדרכה ואמצעי המחשה.[15] הגן הלאומי ייחודי בכך, שהוא מצוי באזור מגורים צפוף, שבו חיים יהודים וערבים אלה לצד אלה, שכן גבעת עיר דוד ההיסטורית, יושבה בראשית המאה העשרים על ידי ערבים שנתנו לשכונתם את השם וואדי חילווה, המהווה לתפיסתם כיום חלק מהכפר הגדול סילוואן.[16] למרות ייחוד זה בין הגנים הלאומיים בישראל, מצליח אתר התיירות המבוקש, למשוך מבקרים מכל פלחי התיירות האפשריים בישראל ובעולם. האתר מאפשר היכרות בלתי אמצעית עם שלל ממצאים ארכיאולוגיים, הקשורים לסיפורי המקרא ומאפשר למבקרים בו הזדהות רגשית ונגיעה במורשת האישית, הלאומית, הדתית והאתנית של כל מבקר.[17]

עיר דוד תולדות המחקר והחפירה

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, גברה ההתעניינות האירופאית במזרח התיכון כולו ובארץ ישראל בפרט. בין ביטוייה הבולטים של התעניינות זו ניתן לציין את התגברות התיירות לארץ ישראל, רכישת קרקעות, הקמת מוסדות ציבור, דת, רפואה וחינוך וכן התחלת מחקר מדעי בתחומי ידע שונים ברחבי הארץ. אחד מתחומי המחקר הבולטים שהתפתחו בארץ בתקופה זו היה המחקר הארכיאולוגי, ובעיקר אמור הדבר בירושלים, שהחלה לעורר התעניינות בינלאומית שהלכה וגדלה ככל שחלף הזמן[18]. המחקר ההיסטורי – ארכיאולוגי בעיר דוד החל למעשה עוד טרם תחילתן של חפירות רשמיות. את אבן היסוד לחקר עיר דוד, ניתן לראות במחקרו של אדוארד רובינסון, שחקר ומיפה את נקבת השילוח בשנת 1838.[19]  פרסום ספרו של רובינסון –"biblical researches in Palestine", הלם את רוח התקופה, שמאופיינת היתה בחלוציות מחקרית, רומנטיקה וחיפוש מקורותיהם ואתרי התרחשותם של מיתוסים עתיקים וסיפורים ידועים מכתבי הקודש היהודיים והנוצריים גם יחד. כפי שנראה בהמשך בדיון פרטני בעבודתו של רובינסון, מחקר זה פרץ את הדרך להתעניינות בינלאומית, אותה הובילו חוקרים בריטים וגרמנים שפעלו בארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני. המחקר הארכיאולוגי החל בירושלים בשנת 1863, עם חפירתו של דה סוסי ((de Saulcy הצרפתי בקברי המלכים.[20] משנת 1867 ואילך, החלו חפירות ארכיאולוגיות רשמיות בגבעת עיר דוד. ראשון החופרים היה הבריטי צ'רלס וורן,[21] (Warren), אשר לאחר שחפר פירי מחקר סביב הר הבית, סקר את נקבת המים בעיר דוד, ואת פיר מערכת המים הכנענית, הנושא את שמו עד היום. למרות ראשוניותו, חפירותיו בתוך שפכי העפר היו מצומצמות מאד בהיקפן. בשנת 1880 נתגלתה באקראי 'כתובת השילוח' במוצא נקבת השילוח דרומה. הידיעה אודות הכתובת העברית העתיקה הגיעה אל החוקר הגרמני, הארכיאולוג ואיש האשכולות קונרד שיק (Schick),[22] שפעל מיידית לחקירתה ובהמשך גם לתרגומה בידי הבלשן הבריטי ארצ'יבלד הנרי סייס (Archibald Henry Sayce). גילויה של הכתובת העברית הקדומה עורר הדים ועניין רב, ולאחר זמן קצר, נתבצעה באתר חפירה על ידי האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל (Deutschen Palästina-Vereins – נוסדה בשנת 1877), ששלחה את החוקר הגרמני הרמן גותה (Guthe) לחקור את עיר דוד ולחפור בה בשנת 1881.[23] גותה פעל באתר לצידו של שיק, שעסק בחקר תעלות המים מדרום לנקבת השילוח, ובמורדות המזרחיים של העופל, בשולי עמק הקדרון. השניים חשפו באתר את כנסיית השילוח, את בריכת השילוח הביזנטית וכן את התעלה הכנענית הקדומה, שהובילה ממעין הגיחון מים דרומה אל עבר שטחי החקלאות בנחל הקדרון. בנוסף לכך חפר גותה כ- 35 שטחי חפירה קטנים ברחבי גבעת עיר דוד ופרסם את תוצאות חפירותיו, כמו גם מאמר אודות פענוח כתובת השילוח בבטאון האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל.[24] במהלך שנות התשעים  בין השנים 1894 – 1897 חפרו בעיר דוד מטעם הקרן הבריטית לחקירת א"י פרדריק בליס, (Bliss) וארצ'יבאלד דיקי (Diki).[25] חפירה זו התנהלה באמצעות חפירת מנהרות בעמק הטירופיון ובדרום עיר דוד, ולא כחפירה סטרטיגרפיה בתל ארכיאולוגי המתחילה מלמעלה כלפי מטה. תגליותיהם החשובות התפרסו בעמק הטירופויון שם חשפו רחוב מדורג מרוצף אבן ולצידו תעלת ניקוז קדומה וכן חללים חצובים בדרום עיר דוד, המוכרים כיום בשם "קברי בית דוד".[26]  בשנים 1909 – 1911 עמד המחקר בעיר דוד במוקד פרשה שעוררה תהיות, אותה הוביל קצין בריטי בשם מונטגיו בראונלו פארקר (Montague Braunello Parker), שחבר לחוקר הפיני ולטר הנריק יובליוס (Walter Henrique Juvelius).[27] משלחתו של פארקר חיפשה את אוצרות המקדש בירושלים, ולשם כך חפרה בעיר דוד. הדבר עורר את דאגתם של תושבי העיר וחובבי הארכיאולוגיה עד כדי כך, שפארקר נאלץ לפנות לחוקר הצרפתי – האב לואי איג ונסאן (Vincent), שהיה מוכר כמלומד וארכיאולוג ידוע בירושלים, על מנת שיצטרף למשלחת, ייתן את חסותו המדעית ויתעד את החפירה באופן מסודר. אמנם האוצרות להם ציפתה המשלחת לא נתגלו, אך למרות זאת, נמצאו ממצאים רבים מתקופת המקרא והושגו תובנות חדשות על ידי עולם המחקר הארכיאולוגי. הישגים אלה גרמו בדיעבד להערכה, שמשלחת החפירה של פארקר, היא זו שביססה באופן סופי ומוחלט את מעמדה של גבעת עיר דוד באופן מובהק כירושלים המקראית הקדומה.[28] אם עד לחפירה זו, היו עוד מספר חוקרים ספקנים באשר לקביעת מיקומה של עיר דוד המקראית, הרי שלאחריה שאלה זו היתה חתומה וברורה, ומיקומה של עיר דוד המקראית נקבע על הגבעה המזרחית במורדות אזור העופל.

בשנת 1913 רכש הברון רוטשילד כ- 30 דונם באזור המזרחי של גבעת עיר דוד, והזמין את הארכיאולוג היהודי – צרפתי רימונד וייל, (Weill) [29]  שחפר באתר בשנים 1914-1913 ועונה נוספת ב- 1924-1923.[30] וייל נחשב לחופר היהודי הראשון בירושלים, וחפירותיו בעיר דוד התמקדו בניסיון לאשש את התיאוריה של הקונסול הצרפתי – החוקר שארל קלרמון גאנו (Ganneau) בדבר מיקומם של קברי מלכי יהודה בגבעה המזרחית בעיר דוד. וייל חפר שני חללים חצובים גדולים מדרום למעין הגיחון, וסבר שאלה הם קברי בית דוד. בסמוך אליהם חשף את 'כתובת תיאודוטוס' היוונית, המעידה על קיום בית כנסת ואכסניה במאה השנייה לפני הספירה באזור עיר דוד.[31]

עם כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, והחלת המנדט, החלה תקופה חדשה בחקר ירושלים. בשנים 1923 – 1925 הגיעה משלחת חפירות נוספת מטעם הקרן הבריטית, שבראשה עמד רוברט אלכסנדר סטיוארט מקאליסטר (Macalister) ולצידו עוזרו – ג'יימס דנקן (Duncan). החפירה המשיכה את קודמותיה, אם כי תוצאותיה לא פורסמו כשלעצמן, אלא יחד עם חפירת ההמשך של משלחת נוספת מטעם הקרן, שהגיעה לחפור בעיר דוד כשנתיים לאחר מכן. בשנים 1927 – 1928 חפרה בעיר דוד המשלחת הבריטית האחרונה, שפעלה תחת המנדט הבריטי, בניהולם של ג'ון וינטר קרופוט (Crowfoot) וג'רלד פיצ'ג'רלד (Fitchgerald). משלחת זו חשפה קטע ביצור ובו פתח גדול, שבשעתו זוהה כשער העיר מן התקופה המקראית. סוגיית הממצא של חפירתם, עשויה להתחבר היטב לממצא מרגש ומעניין, שחשפו בנובמבר 2015 ד"ר דורון בן עמי ויאנה צחנוביץ', אשר הציעו לזהות בחפירותיהם בחניון גבעתי את מצודת החקרא הסלווקית, שאותה כבשו והרסו החשמונאים.[32] למרות העניין הרב של הבריטים באתריה המקראיים של ירושלים,[33] החפירות לא חודשו עד תום המנדט בשנת 1948, ולמעשה הפעם הבאה בה נערכה חפירה בעיר דוד, התרחשה בשנות השישים של המאה ה-20 על ידי פרופסור קת'לין מרי קניון (Kenyon) תחת שלטון ממלכת ירדן ההאשמית.[34]

את החפירות באתר חידש לימים הפרופסור יגאל שילה, שעמד בראש משלחת גדולה של האוניברסיטה העברית. חפירותיו החלו בשנת 1978 והסתיימו בשנת 1985,[35] כאשר החברה לפיתוח מזרח ירושלים, קיבלה את האחריות להקמת אתר התיירות החדש בעיר דוד ולניהולו. בשנת 1985 החל לפעול בעיר דוד אתר תיירות עירוני חדש, אשר בניהולה של פמ"י הציע חווית ביקור בשני אתרי משנה. סיור ארכיאולוגי בשטח המפורסם (המוכר כיום בשם קריית השלטון) וממנו ירידה אל 'פיר וורן', אשר ממנו צריך היה לחזור חזרה למעלה, שכן הפיר לא היה פתוח כלפי מפעל המים עדיין בעת ההיא.[36] החפירות הישראליות המשמעותיות והגדולות ביותר באתר בוצעו במהלך השנים 1995-2012, על ידי הארכיאולוגים אלי שוקרון ופרופסור רוני רייך. חפירותיהם החשובות התוו למעשה את מסלולי הסיור המוצעים באתר כיום. מאז חזרה עיר דוד להיות תחת שלטון ישראל, נמשכות החפירות ביתר שאת כל העת, כאשר באתר חופרות משלחות מגוונות, שבהן האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב וכמובן כל זה בהובלת רשות העתיקות.

עיר דוד מציעה כיום סיורים מרגשים בעקבות סיפורי המקרא, לצד סיורים מרשימים מתקופת בית המקדש השני.

[1] בראשית י"ד, י"ח

[2] יהושע י', א'

[3] שופטים י"ט, י'.

[4] אבן שושן, אברהם, קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים, ישראל 2000, עמ' 495.

[5] הורביץ, אהרון, מגלים את עיר דוד – מסע אל הראשית, ירושלים 2009, עמ' 15. להרחבה אודות תעודות קדומות אלו, נא ראו אצל אחיטוב, שמואל "ירושלים בתקופת אל עמארנה", בתוך: מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, 4, ירושלים 2009, עמ' 15-30.

[6] שמואל ב', ה'.

[7] הורביץ, מגלים עמ' 15, וראו הרחבה אצל ברקאי, גבריאל, "עיר דוד מילון מושגים" בתוך: מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, אייל מירון (עורך), ירושלים 2006, עמ' 7-19.

[8] מזר, אילת, החפירות בעיר דוד 2005 – פרסום ראשוני, ירושלים 2007, עמ' 18-19.

[9] שם, שם.

[10] רייך, רוני ושוקרון, אלי, "תולדות החפירות הארכיאולוגיות ב'עיר דוד' 1867 – 2007", מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, 3, אייל מירון (עורך), ירושלים תשס"ח, עמ' 15.

[11] הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל נוסדה בחסותה של המלכה ויקטוריה בשנת 1865, על ידי קבוצת מלומדים ואקדמאים בריטיים, שבראשם דיקן כנסיית ווסטמינסטר ארתור סטנלי (Arthur Stanley), וסיר ג'ורג' גרוב (Sir George Grove) במרכז פעילותה של הקרן, עמדה המטרה לעריכת מחקר רב תחומי בכל רחבי ארץ ישראל המקראית. במסגרת הקרן פעלו טובי החוקרים הבריטים בני התקופה, ובימיה החל למעשה המחקר הארכיאולוגי והגיאוגרפי המודרני בארץ ישראל.

[12] רייך ושוקרון תולדות, שם.

[13] שם. שם. בנושא דוגמאות לאתרים ארכיאולוגיים בערים אחרות ראו דיון בפרק 3.1.

[14] הורביץ, מגלים עמ' 15.

[15] שילה, שחר, בין תיירות לסביבה – ניתוח אתר התיירות גן לאומי עיר דוד. החוג ללימודי ארץ ישראל באונ' חיפה, אוגוסט 2009.

[16] רפפורט, מירון, עסקה אפלה בסילוואן, ירושלים מאי 2009.

[17] להרחבה בנושא תפיסת התייר את מורשתו מתוך הזדהות רגשית ראו – Timothy, J.D. & Boyd, S.W., Heritage Tourism, Harlow: Prentice Hall, 2003. ,

[18] רייך ושוקרון, תולדות ,עמ' 15.

[19] Robinson, Edward, biblical researches in Palestine, London 1841.

[20] רייך ושוקרון, תולדות, עמ' 14. דה סוסי עצמו היה חוקר פורה מאד, ופרסם יותר מעשרה ספרים ועוד מחקרים רבים בנושא תולדות ארץ ישראל בתקופת המקרא ובימי הבית השני. אחד מפרסומיו המרכזיים בנושא הינו: De Saulcy, Louis Felicien, Jerusalem, Paris 1882

[21] Warren, Col. Sir Charles & Conder, Capt. Claude Reignier, The survey of western Palestine – Jerusalem, for the committee of the Palestine exploration fund, London 1884.

[22] Bieberstein K. and Bloedhorn H, Jerusalem, Grundzuege der Baugeschichte vom Chalkolitikum bis zur Fruehzeit der osmanischen Herrschaft, vol. 1-3 Wiesbaden 1994.

[23] את תוצאות חפירתו פרסם גותה בביטאון המחקר גרמני החדש – Güthe, Herman, "Ausgrabungen in Jerusalem", Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins, 4, 1881, s. 115-119.

[24] Güthe, Herman, "Ausgrabungen bei Jerusalem (Ergebnisse)", Zeitschrift des Deutschen Palästina-Vereins, 5, 1882, s. 271-377.

[25] Bliss, Frederick Jones, Excavations at Jerusalem, 1894-1897:‎ The Committee of the Palestine exploration fund,‎ ‪London 1898.

[26] רייך ושוקרון, תולדות, עמ' 34.

[27] שלו-כליפא, נירית, "בעקבות אוצרות המקדש – סיפורה של משלחת החפירות בעיר דוד 1909 – 1911", קדמוניות 116, ירושלים תשנ"ט, עמ' 126-133.

[28] רייך ושוקרון, תולדות, עמ' 18.

[29] Weill, Raymond,  La cité de David II :compte rendu des fouilles exécutées, à Jerusalem, sur le site la ville primitive, campagne de 1913-1914 Paris 1920.

Weill, RaymondLa cité de David II: compte rendu des fouilles exécutées, à Jerusalem, sur le site de la vil, Paris 1947.

[30] רייך ושוקרון, תולדות, עמ' 18.

[31] הכתובת המפורסמת הוצגה שנים רבות במוזיאון רוקפלר, וכיום לאחר שלאחרונה עבר שיפוץ מקיף, עברה הכתובת למשכנה החדש במוזיאון ישראל בירושלים.

[32] להרחבה בסוגיית החקרא ראו באתר רשות העתיקות: http://www.antiquities.org.il/article_heb.aspx?sec_id=25&subj_id=240&id=4155

[33] עוד על האינטרסים הבריטיים והתעניינותם באתרים מקראיים ראו: Moscrop, John James, Measuring Jerusalem: The Palestine Exploration Fund and British Interests in the Holy Land, London 2000.

[34] אודות חפירותיה בעיר דוד הוציאה קתלין קניון מספר פרסומים מדעיים משנת 1967 ואילך, ראו בעיקר את: Canyon, Kathleen, Jerusalem – Excavating 3000 Years of History, [New Aspects of Antiquity], London 1967

Canyon, Kathleen, Digging up Jerusalem, London 1974

[35] רייך ושוקרון תולדות.

[36] רייך, רוני, (2011). לחפור את עיר דוד. יד בן צבי, ירושלים.