במרחק 15 מ' מזרחית לקו החומה שחשפה קניון, מעל מקום נביעת הגיחון, חפרו רייך ושוקרון, דרך השפכים הרבים שמילאו לאורך השנים את מורדות מדרון עיר דוד, עד שהגיעו לסלע האם. כאן, להפתעתם הרבה הבחינו בשרידי ביצור רב מידות, מגדל מרובע שנשען במערב על מדרגת סלע והקיף את המעיין מכל עבר. החופרים נדהמו מממדי המגדל. קירותיו שרדו במקומות אחדים לגובה 4 נדבכים, ועוביו של הקיר המזרחי שהיה צריך לעמוד בשיטפונות החורף של נחל קדרון, מגיע ל-7 מ'. השטח המוקף על ידי המגדל עולה על 230 מ"ר. מה שהרשים את החופרים במיוחד היו אבני הענק שמהן נבנה המגדל, אבנים גסות ומעובדות למחצה השוקלות 1 2 טונות וחלקן מגיע לאורך של כמעט 2 מ', לרוחב של 1 מ' ולגובה 1 מ'. זו הפעם הראשונה שנתגלו בירושלים אבני בנייה בגודל כזה מהתקופות הקודמות לימי הורדוס. המגדל תוארך לתקופת הברונזה התיכונה 2 (MB II) – המאה ה-18 לפנה"ס לערך – בדומה לחומה שגילתה קניון. על כך העידו גם החרסים הרבים שנתגלו במקום והדמיון לביצורים נוספים שנתגלו בערי-מדינה כנעניות מאותה תקופה כגון גזר, שכם (תל בלאטה) וחברון (תל רומידה).

ממדיה של הברכה, שנחשפה ממערב למגדל, אדירים: צורתה מלבנית וקירותיה העומדים בשיפוע קל חצובים למשעי. אורכה (ממערב למזרח) כ-15 מ', רוחבה כ-10 מ', והיא יורדת לעומק של כ-14 מ'. בעקבות הגילוי המחודש הציעו רייך ושוקרון שהברכה החצובה היא ששימשה מקור מים מוגן לעיר משחר ימיה. מי הגיחון זרמו בתעלת השילוח והופנו באמצעות התעלה הקצרה (III) הישר אל תחתית הברכה, שם נאגרו, ומשם שאבו אותם תושבי העיר. משטח עץ רחב שהותקן מעל הברכה אִפשר לעלמה הכנענית לעמוד, ביחד עם חברותיה, ולשאוב מים. חריץ אופקי ושקעים מעוגלים שנמצאו חצובים בדופן הצפוני של הברכה שימשו לדעת החופרים כדי להחזיק את קורות העץ שתמכו את המשטח.

ברור שהקדמונים, שהשקיעו עמל כה רב בביצור המעיין, דאגו גם להגנת הברכה. את שלום השואבים הבטיחו, על פי המשוער, שני מגדלי ענק שעמדו מדרום ומצפון לברכה. עד כה נתגלה רק בסיסו של המגדל הצפוני המכונה בפי החופרים "מגדל הברכה". המגדל נשען על מצוק סלע חצוב בגובה 9 מ' ובוודאי התנשא לגובה רב.

טרם שקע האבק מעל החפירות האחרונות, ועדיין נותרו שאלות רבות. כך לדוגמה לא ברור היחס בין חומת העיר שחשפה קניון מספר מטרים ממערב, לבין המגדלים שהגנו על המעיין והברכה; האם יש קשר כלשהו בין הביצורים הללו, או שמא היו המגדלים יחידות הגנה נפרדות אשר שימשו מעין מצודה קדמית; ספקות התעוררו גם ביחס לזיהויו של "מגדל הברכה": כבר בעת גילויו הציע אייל מירון שאין מדובר במגדל מגן כי אם לכל היותר במעין מעבר או "מסדרון מוגן" המקשר בין פנים העיר למגדל המעיין. דומה כי הצעה זו נתאששה לאחרונה בעקבות גילוי הקשר שבין ביצור זה לבין מערכת פיר וורן. יתירה מכך, לאחרונה נשמעה ביקורת, מכיוונים שונים, כלפי כמה מן הפירושים שהעניקו החופרים לממצאיהם. צבי אבלס, אשר ארביט ואייל מירון הראו כי משיקולים הידרולוגיים נובע, שרק חלק מזערי מן הנפח החצוב שזוהה כברכה אכן יכול באופן פוטנציאלי לאגור מים, דבר המעמיד בספק את עצם זיהוי החלל העצום כברכה; נוסף על כך מסתבר כי לא נמצאו בחלל החצוב כל שרידי טיח למניעת חלחול מים ולא משקע בוצי בתחתיתו (זאת בניגוד למערכות המים האחרות הסמוכות לברכה או קשורות בה). אם כן, נשאלת השאלה האם החלל החצוב הגדול הוא אמנם ברכה שנחצבה במטרה לאגור מים או שמא זהו חלל טבעי שאולי הורחב למטרה שאינה ברורה לנו? לעת עתה אין מענה חד משמעי לשאלות אלו, ואולם עובדה אחת עולה בבירור, החפירות מאשרות כי כבר בתקופת האבות, בימי מלכיצדק מלך שלם, הייתה ירושלים עיר חשובה. ביצורי העיר ומפעל המים המשוכלל מעידים על עיר בעלת תרבות חומרית גבוהה העולה בקנה אחד עם מרכזיותה של שלם בסיפור המקראי.