עיר דוד - אתר הארכיאולוגיה המקראית הגדול ביותר בעולם | עיר דוד

חנות עיר דוד

תכשיטים
לחנות

חדשות ואירועים

"אין אדם שר שירה - אלא מתוך שמחה"
הכנס מאפשר לראשונה הצצה ייחודית אל כמה מהמחקרים הבולטים והמרתקים שנעשו בשנים...

עיר דוד - אתר הארכיאולוגיה המקראית הגדול ביותר בעולם

הדפסשלח

ארכיאולוגיה מקראית

 
ארכיאולוגיה מקראית היא תחום בארכיאולוגיה העוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי. 
הארכיאולוגיה הינה תחום צעיר וחדש יחסית בעולם המדע. הוא החל את צעדיו הראשונים רק באמצע המאה התשע עשרה, כאשר ראשוני החוקרים בתחום, למדו שניתן להיעזר בשרידים קדומים של תרבויות שונות לקבלת מידע נוסף על אותן תרבויות, ולמענה על שאלות העוסקות באורח חייהן, אופיין ומהותן. ממצאים ארכאולוגיים הוא ביטוי המייצג את כלל הממצאים הפיזיים המתגלים באתר חפירות מסוים. הארכיאולוג עוסק במתן מענה תוך פרשנות לממצאים חומריים, המספרים סיפור אודות האתר הנחפר ואודות החברה שחיה באותו אתר. היות וממצאים רבים דוממים וחסרי כיתוב, הרי שהם נתונים לפרשנות של החופרים ובמרבית המקרים, תלויה פרשנות הממצאים בנרטיב של החופרים. מטבע הדברים, סיפורי המקרא מהווים כר נרחב ופורה למחקר ארכיאולוגי, כיוון שהתנ"ך וסיפוריו מוכרים ומקובלים על קרוב לשלושה וחצי מיליארד מאמינים מונותאיסטים. היהדות, הנצרות והאיסלאם (בין אם מדובר באנשים דתיים ובין אם לאו)  מקבלים את התנ"ך כמקור היסטורי לאירועים קדומים המשותפים לבני כל הדתות. הארכיאולוגיה נתפסת על ידי רבים ככלי מקצועי ואובייקטיבי להוכחת אמיתותם של סיפורי המקרא, ועל כך יעידו מאות אתרי חפירות ארכיאולוגיות ברחבי ארץ ישראל המקראית, בהן מחפשים החופרים עדויות לסיפורים המקראיים הרבים במקומות התרחשותם של האירועים. מקובל לראות את ראשיתה של הארכיאולוגיה המקראית בארץ ישראל עם מחקריו של חוקר המקרא האמריקאי הדגול אדוארד רובינסון, אשר סייר בארץ ישראל בשנים 1838-1840, ופרסם את ספרו המונומנטלי בנושא זה בשנת 1841 (המחקרים הללו קובצו לספר אשר פורסם בשם "מחקרים מקראיים בארץ ישראל, סיני ובערב: יומן מסע בשנת 1838"). אחריו החל המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל להתפתח ולהתקדם. ראשוני החופרים שעסקו בחיפוש העדויות המקראיות היו הצרפתים והאנגלים (אלה האחרונים הגדילו לעשות והקימו בשנת 1865 לצורכי קידום המחקר קרן מיוחדת שנקראה -  P.E.F "קרן המחקר הארצישראלית"). בעקבותיהם הקימו גם הגרמנים קרן מחקר לארכיאולוגיה מקראית משלהם (D.P.W) ובשלהי המאה ה- 19 כבר חפרו בארץ ישראל במרץ רב מגוון נרחב של גופי מחקר מכל העולם כולו. 
בעיר דוד, אתר הארכיאולוגיה המקראית הנחפר ביותר בעולם, נתגלו עד כה מספר אדיר של ממצאים  וממצאים חדשים ממשיכים ומתגלים. בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20  נתגלו 51 "בולות" (בולה היא פיסה של טין, שחתמה מסמך או חפץ. בבולה הוטבע חותמו של שולח המסמך או החפץ, ושלמותה היתה ראיה לכך שהמסמך או החפץ לא נפתח ע"י מי שאינו מוסמך לכך.) כאשר לראשונה נתגלה על אחת מהן שם עברי מוכר מהתנ"ך: 'גמריהו בן שפן' המוזכר בספר ירמיהו כסופר המלך יהויקים בסוף ימי הבית הראשון. בולה נדירה נוספת נתגלתה זמן מה לאחר מכן במסגרת פרויקט סינון העפר ב"חוויה הארכיאולוגית עמק צורים" ובה, לראשונה מופיע שם העיר בית לחם!
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ממצא נוסף ומרגש ביותר הוא מטבע מחצית השקל שנתגלה אף הוא במסגרת "החוויה הארכיאולוגית עמק צורים" על ידי עומר יערי בן 14 מנוה דניאל מתקופת המרד הגדול נגד הרומאים. בצד הפנים של המטבע מופיעים ענף עם שלושה רימונים וכתובת בכתב העברי העתיק-"ירושלם קדשה" (ירושלים הקדושה), ובצד הגב מופיעים גביע העומר והכתובת "חצי השקל", מטבעות מחצית השקל שימשו לתשלום מיסי המקדש והחליפו בימי המרד הגדול את השקלים הצוריים-מטבעות אלה כנראה נטבעו בהר-הבית עצמו על ידי שלטונות המקדש. מס מחצית השקל למקדש מבוסס על הנאמר בספר שמות, בפרשת "כי תישא" (ל' יא-טו) על כל יהודי היה לשלם חצי שקל למקדש בכל שנה. המטבע שנתגלה נשתמר היטב, אך למרות זאת הוא פגום מעט מהשריפה, כנראה זו שגרמה לחורבן המקדש השני בשנת 70 לסה"נ. זוהי הפעם הראשונה שבה נתגלה מטבע כזה שמקורו בהר-הבית עצמו. 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד הממצאים המרתקים והמרשימים ביותר, הוא "פעמון הזהב" פעמון נדיר, עשוי זהב טהור שבקצהו לולאה קטנה. הפעמון נתפר, ככל הנראה, על בגד שלבש איש רם מעלה בירושלים של סוף תקופת הבית מקדש השני (מאה ראשונה לספירה). הפעמון נחשף בתוך תעלת הניקוז הראשית של ירושלים מאותה תקופה. תעלת ניקוז זו נבנתה ונחצבה מערבית לכותל המערבי של הר הבית וניקזה את מי הגשמים מחלקי העיר השונים, דרך עיר דוד ובריכת השילוח אל ערוץ הקידרון. ככל הנראה, הלך האיש רם המעלה ברחובה של ירושלים ואיבד את פעמון הזהב, אשר נפל מבגדו אל תוך תעלת הניקוז שמתחת לרחוב. מן המקורות ידוע, כי הכוהנים הגדולים, אשר שירתו בבית המקדש, נהגו לתלות על שולי מעילם פעמוני זהב. כך, למשל, בפרשת "תצווה" בספר שמות מופיע תיאור מעילו של הכהן הגדול, אהרן הכהן: "כליל תכלת, מעשה אורג כפי תחרה. ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב, ופעמוני זהב בתוכם סביב" – לא ניתן לדעת אם אכן הפעמון היה שייך לאחד הכוהנים הגדולים, ואולם אין להוציא זאת מכלל אפשרות.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנו מזמינים אתכם להצטרף לסיורים בעיר דוד, ולראות במו עיניכם את המקומות המרתקים המספרים את סיפורו של העם היהודי בירושלים הקדומה.
לפרטים נוספים ותיאום סיור,
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

מאמרים נוספים

סיורים ואטרקציות נוספים

ביקרנו בעיר דוד והרגשנו כאילו חזרנו 3000 שנים אחורה בזמן.
משפחת גולדשטיין, צרפת
עיר דוד בפייסבוק ועוד רשתות חברתיות